<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ראה</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ועברתם את הירדן וגו'. ואומר והיה המקום אשר יבחר ד' וגו' [דברים י"ב]. בגמרא וכן תאני בסיפרי [דברים פיסקא ס"ז] ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, פי' שתלה אותו מצוה בביאתן לארץ, להכרית זרעו של עמלק, ולהעמיד להם מלך, ולבנות בית הבחירה. ואינו יודע איזה מהם קודם תלמוד לומר כי יד על כס יה, (כלומר) כסא זו מלך, כלומר כשיעמידו להם מלך אז מלחמה לד' בעמלק. ועדיין איני יודע איזה קודם בית הבחירה או לכרות זרעו של עמלק, תלמוד לומר והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום וגו'.
<h2>דף מג.</h2>
פירוש נביא שקר. על נביא השקר ציוה הקב"ה [דברים י"ג] והנביא ההוא יומת כי דבר סרה וגו'. וציוה הקב"ה להרוג אותו נביא השקר, וישראל קיימו מצות הבורא ותלו אותו לאחר שסקלוהו, וקיימו ובערת הרע מקרביך, מי שהוא עתיד לעשות הדבר הרע הזה לגרוע כל מצות התורה ולבטל אותן ולהוסיף דברים חדשים אשר בדה אותם מלבו, והיה נביא השקר ונתן אות או מופת לעשות עצמו ע"ז וללכת אחר אלהים אחרים הוא היה מסית. ואמר עליו שהוא היה בן אם ולא בן אב, ולכך כתיב כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אב אינו מסית, אלא רמז משה אותו התלוי.
<h2>דף נו.</h2>
לא תעשון כן לד' אלקיכם [דברים י"ב]. פסק מצוה זו אזהרה לנותץ אבן מן ההיכל מן העזרות מן המזבח, או מכל דבר מהקודש, והמוחק השם, והמבזה דבר המקודש בעשייה, או בכל דבר כנוי גנאי, שהוא חייב מלקות.
<h2>דף סג.</h2>
איכה יעבדו הגוים [דברים י"ב]. והאיך היו יוצאים, ובאים לתרפותם.
<h2>דף סח.</h2>
פירוש גדידה. לא תתגודדו [דברים י"ג]. בגמ' פרק אלו הן הלוקין [כ"א ע"א] זו פסק אזהרה דלוקה מי שמתגודד על המת בין ביד בין בכלי. ואי ק"ק והא אמרי' פרק ד' מיתות [ס"ח ע"א] כשמת ר' אליעזר היה ר' עקיבא מכה עצמו עד שהיה דם שותת לארץ. וי"ל על התורה ועל המצות היה עושה כן כמו שמפרש בגמ' הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותם פי' מעות שאילות. מכאן פסק דמותר להתגודד על ראש ישיבה. ובמס' יבמות [י"ד ע"א] לא תתגודדו פסק לא תעשו אגודות אגודות בעיר אחת אלו מטמאין ואלו מטהרין ונוהג כל אחד מנהג לבדו. ובירושלמי [קידושין פ"א ה"ז] גרסינן כן, רב המנונא מפקיד לחבריה (פקרון) [פקדון] לנשיהון כד תהוון קיימין על מיתנא לא תתלשון בשעריכון דלא ליתון לידי קרחה. שנ' [דברים שם] כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים במשמע, ופשוטו דקרא תשובה למינין לפי שחיבב הקדוש את ישראל וקראן בנים, הזהירן שלא לשרוט ולקרוח ראשם על אמונה בזויה המת הנפגר.
<h2>דף פב.</h2>
כי עם קדוש אתה לד' אלהיך וגו' [דברים י"ד]. וגם המדרש דורש, זש"ה (שה"ש ה' ט"ז) חיכו ממתקים, וכי יש חיך מתוק מזה שהקב"ה נותן שכר לבניו אם לא יהו מצערין לעצמן יותר מדאי על אנינות מתים ומתגודדים ומקרחין ראשן, וכן נותן פורענות אם מצערין עצמן ומתגודדין ומקרחין ראשם ודאי חיכו ממתקים. טעם אחר סמך מת לעיר הנדחת לפי שע"ז איתקיש למת ללמדך [כמו] שאם מת הבן [מתאבל עליו] כך [אם] (ש)נשתמד הבן האב מתאבל עליו. וכן סמך לא תאכל כל תועבה אל מכל העמים, ללמד שהזהירה תורה שלא לבעול בת נכרי מכל העמים, ונקוט קרא לא תאכל כל תועבה לשון בעילה בלשון אכילה כמו (משלי ל' כ') אכלה ומחתה פיה.
<h2>דף צ.</h2>
כי מנסה ד' אלהיכם אתכם וגו' [דברים י"ג]. א"ר עקיבא חס ושלום שנביא שקר יכול להעמיד חמה ולבנה, ומהו ובא האות והמופת אלא זה היה חנניא בן עזור שהיה נביא אמת בתחילה ונתן אות ומופת וחזר לסורו והיה מתנבא לעבוד ע"ז, והזהירך המקום אע"פ שהיה נביא אמת כידוע והקב"ה נתן לו לעשות אות או מופת לא תשמע אליו כשאומר לך עבוד ע"ז, וזהו כי מנסה וגו', ממשלה נתן הקב"ה אע"פ שגלוי וידוע לפניו מה שעתיד לעשות כדי לנסות אתכם.
<h2>דף צט.</h2>
ראה אנכי נותן לפניכם וגו' [דברים י"א]. ראה ליחיד, נותן לפניכם לרבים. לכך אמרו רבותינו הגבורה אומר למשה ראה (אנכי) תאמר כן לישראל [אנכי] נותן לפניכם, כי הוא סידר המשנה [תורה] מפי הגבורה.
